ספר חדש: 'אל נא תגרשוני', אסופת מאמרים על מחזהו של אנ-סקי 'הדיבוק' 

ספר חדש: "אל נא תגרשוני", קובץ מאמרים על המחזה "הדיבוק" של ש. אנ-סקי, בעריכת ד"ר דורית ירושלמי ופרופ' שמעון לוי. רשימת המאמרים והכותבים - להלן בסוף המאמר.


דורית ירושלמי
מתוך המבוא: היסטוריות של הדיבוק

הצגת הדיבוק של הבימה המוסקבאית הפכה לנקודת ציון: יום הולדתו של התאטרון העברי המקצועי, ועד מהרה גם פאר היצירה התאטרונית של התרבות העברית המתחדשת. אין עוד הצגה בהיסטוריה של התאטרון העברי-ישראלי שייצרה מיתוס תאטרוני כמו הדיבוק. ההצגה הגיעה למעמדה זה לא רק בגלל חומריה ועיצובה, אלא (וכרגיל בתאטרון, כממצע ציבורי) גם בגלל ערכי תרבות, חברה ויחסי ציבור שנוספו לה. שנים ארוכות העניק הדיבוק להבימה סמכות, מעמד ויוקרה, וככל יצירה בימתית שהפכה קנונית, שימשה למבקרי התאטרון אמת-מידה להישגים מקומיים בתחום זה. ההצגה השתמרה ארבעים שנה ברפרטואר הבימה, הזינה את הטקסים הציבוריים שלוו את הלהקה בנסיעותיה לפסטיבלים בין-לאומיים; הדיבוק כיכב בחגיגות התאטרון מאז ההפקה בבימוי ג'וזף צ'ייקין ב-1979; טקסטים תרבותיים רבים נוספים זכרו והחיו את הדיבוק, אגדה מופלאה על מסע חניכה תאטרוני ועל תהליכי התקדשות של צעירות וצעירים יהודים ממזרח-אירופה לאמנות הבמה העברית. הדיבוק היה הצלחה בין-לאומית יוצאת דופן, וכיכבה בו שחקנית "אלוהית" שגרמה לקהליה התרגשות עצומה. הדיבוק רדף ספרי זיכרונות שכתבו ראשוני הבימה, שהה בספרי יובל לתאטרון ובלט בשתי ביוגרפיות שנכתבו על חנה רובינא (שדמותה הציבורית הייתה מטונימית להדיבוק). הדיבוק היה - האומנם עודנו? - אגדה, שקהילת התאטרון וסוכני התרבות העברית החדשה אהבו לספר על עצמם ולעצמם, שניסתה לערבב את רשפי האוטופיה הציונית עם זוהר האוונגרד האירופי. כדרכן של אגדות, הדיבוק של הבימה נותק מההקשר ההיסטורי-תרבותי שנוצר בו. [...]

[...............................]

[...] ספר זה הוא הראשון הנכתב בעברית על הדיבוק. לעריכתו נלוותה השאלה אם המחקר בגלגולי המחזה יכול ללמדנו דבר-מה שיש בו תוקף עכשווי. מופעי תאטרון מתהווים דרך היעלמותם. העיון והדיון בהדיבוק באמצעות הקשרים ומושגים תאורטיים רבגוניים ושפע חומרים ארכיוניים לא רק מאירים באור חדש את ההבדלים בין הסובייקטים המוצפנים בטקסטים הבימתיים של ההפקות השונות ושל הטקסטים הנלווים להם, אלא גם כיצד מחקר התאטרון עצמו הוא שותף פעיל בהפעלת עבודת זיכרון ביקורתית, תנאי הכרחי להפגת כוחן ההרסני או הבונה של רוחות העבר. במאמרי האסופה כל חוקרת וחוקר מדגישים היבטים שונים של המחזה ושל מימושו, אך גם ניתן להבחין ביותר ממכנה משותף אחד: חלק מהמאמרים מוליכים את קוראיהם לתיעוד, לניתוח ולפרשנות שרידי העשייה התאטרונית המתכלה-והולכת מימי הדיבוק הראשונים. אחרים מפנים מבט לגוף החי של האמנים-המבצעים ולמשמעויותיו. יש בכותבים שפירשו סוגיות הנוגעות לקשרים בין תאטרון לבין זיכרון תרבותי. הספר, כמין ארכיון, הוא גם תל ערוך שכבות, שהצטברותן הרב-קולית מעידה על הליכי האיחוי ההדדיים בין זיכרונות וזיכרונות-נגד. הוא נועד לסייע, ולו חלקית, בשחזור החיוניות העצומה של הדיבוק ושל מחברו, ששאף להפוך את במת התאטרון לזירת ליבון סוגיות הקשורות בתיקון עולם.

תוכן העניינים
* דורית ירושלמי
מבוא: היסטוריות של "הדיבוק"
* הפרולוג המקורי למחזה בתרגום אולגה לויטן והערה מאת שמעון לוי
* זיוה שמיר
מדוע הסכים ביאליק לתרגם את "הדיבוק"? או: מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ובחזרה
* אולגה לויטן
הדיבוק: מסמכים ועדויות מן השיח הרוסי
* שלי זר ציון
הדיבוק: לכינונו של סמל ציוני
* עדנה נחשון
מוריס שווארץ מציג: הדיבוק (1921)
* פרדי רוקם
הדיבוק בארץ-ישראל: התאטרון, הביקורת, והתגבשותה של התרבות העברית*
* בתיה אפלפלד
"נלחמים בתוך נפשם, מתלבטים בתוך עצמם": על משפט אגודת הסופרים
והספרות העברית בעניינו של הדיבוק (1926)
* גד קינר
הפקת וכטנגוב - התקבלות אגנוסטית כמיתוס לאומי: בין התכוונות להתקבלות
* יאיר ליפשיץ
גופו של הדיבוק: מסורות, מהפכות, משברים
* ילנה טרטקובסקי
הדיבוק של וכטנגוב: פרדוקס השימור והקנוניזציה
* זהבית שטרן
רוחות רפאים על מסך הקולנוע: לשאלת הזיכרון בסרט הדיבוק 1937
* דיאגו רוטמן
הדיבוק איננו משה סנה: על הפרודיה-הסאטירית הדיבוק החדש של דז'יגן ושומאכר (1957)
* יהודה מורלי
פרץ ואנ-סקי: דו-שיח בין יצירות
* אירן קונפינו
הדיבוק ושני העולמות בראי הפנטסטי
* צביקה סרפר
בין שני עולמות: הדיבוק ומחזות רוחות יפניים
* אהובה בלקין
ונאמר ל הדיבוק טוב: הצגת הדיבוק וההיסטוריוגרפיה של התאטרון העברי
* שמעון לוי
אחרית דבר: "אל נא תגרשוני", על "הדיבוק" ככאוס